פסק-דין בתיק רע"א 9488/02

השופט י' טירקל:

רקע והליכים

1.        המערערים היו הבעלים של טרקטור מתוצרת קטרפילר (להלן - "הטרקטור"). המשיב היה בעליו של רכב המשמש להובלת רכב כבד (להלן - "המשאית"). ביום 10.6.1994 הזמינו המערערים את המשיב על מנת להוביל את הטרקטור על גבי המשאית משכונת אפרידר באשקלון למתקן קצא"א. בזמן ההובלה על גבי המשאית התלקח הטרקטור וניזוק.

             המערערים הגישו תביעה בבית משפט השלום באשקלון נגד המשיב לחייבו לפצותם עבור הנזק שנגרם לטרקטור. המערערים טענו כי המשיב אחראי כלפיהם על פי חוק השומרים, תשכ"ז - 1967 (להלן - "חוק השומרים"), חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 (להלן - "חוק החוזים"), חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (להלן - "חוק חוזה קבלנות"), או פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הנזיקין"). בית משפט השלום החליט לפצל את הדיון ולדון באחריותו של המשיב בשלב הראשון.

פסק דינו של בית משפט השלום

2.        בהחלטת ביניים - שהוכתרה בכותרת "פסק דין חלקי (בשאלת האחריות)" - מיום 10.8.99, קבע בית משפט השלום (כבוד השופטת מ' נד"ב) כי המשיב אחראי לנזק שנגרם לטרקטור. בין בעלי הדין היתה מחלוקת שבעובדה בשאלה אם פעל מנועו של הטרקטור בזמן ההובלה, לפי בקשתם של המערערים. עוד נחלקו בשאלה אם המשיב אחראי לנזק ומה מקור אחריותו. לעניין המחלוקת הראשונה אימץ בית המשפט את גרסתו של המשיב, שלפיה הובל הטרקטור על גבי המשאית כאשר מנועו פועל, וזאת לפי בקשתם של המערערים. כמו כן קבע בית המשפט כי הנזק נגרם עקב הובלתו של הטרקטור כך ולא עקב מום שהיה בו. לעניין המחלוקת השניה קבע בית משפט השלום כי היחסים המשפטיים בין בעלי הדין היו יחסי קבלן-מזמין, לפי סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות; וכי אחריותו של קבלן לפי סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, היא כאחריותו של שומר שכר, כאמור בסעיף 2(ב) לחוק השומרים. כמו כן נקבע כי המשיב "יכול היה לצפות כאפשרות פיזית את אפשרות קרות הנזק, והוא אף היה צריך לצפותו" ומכאן התרשלותו. לפיכך אחראי הוא לפצות את המערערים עבור הנזק מכח סעיף 2(ב) ו-4 סיפא לחוק השומרים, ואין להחיל על האירוע את דוקטרינת "האשם התורם".

           בקשתו של המשיב להרשות לו לערער על החלטת הביניים לפני בית המשפט המחוזי נדחתה, ובית המשפט הורה כי עניין האחריות יוכרע במסגרת הערעור על פסק הדין, אחרי שייקבע סכום הפיצויים. על פי הסכמתם של בעלי הדין פסק בית המשפט (כב' השופט מ' בר-עם), ביום 30.5.2001, את סכום הפיצויים על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, ב"סך כולל של 101,000 ש"ח".

           המשיב ערער על פסק הדין, לרבות החלטת הביניים, לפני בית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט י' פלפל, כבוד סגן הנשיא השופט י' טימור וכבוד השופט נ' הנדל), בפסק דינו מיום 13.10.02, קבע כי על האירוע חל הסייג לאחריות שבסעיף 4 לחוק השומרים שלפיו "שומר אינו אחראי לאבדן הנכס או לנזקו שנגרמו עקב שימוש רגיל בנכס לפי תנאי השמירה". הובלתו של הטרקטור כאשר מנועו פועל, נעשתה לפי בקשתם של המערערים והיתה, אפוא, מתנאי השמירה. הובלתו של הטרקטור כך גרמה לנזק ולפיכך אין המשיב אחראי לנזק. עוד נקבע כי מטעם זה גם אין לקבוע כי המשיב התרשל, משום שפעל לפי המוסכם. 

           המערערים ביקשו להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בדיון ביום 29.5.03 ניתנה להם רשות לערער. בעלי הדין הגישו סיכומי טענות בכתב והבקשה נדונה כערעור.

הטענות והתשובות

המערערים

4.        המערערים טוענים כי המשיב אחראי לנזק שנגרם לטרקטור. כבעל מקצוע מיומן בתחום ההובלה, ידע המשיב, או חייב היה לדעת כי הובלתו של הטרקטור כאשר מנועו פועל היא מסוכנת. לפיכך אחראי הוא כלפי המערערים בשל עצם הסכמתו לבצע את ההובלה כך. לטענתם, לא ידעו המערערים ולא היו חייבים לדעת כי הובלה כזאת היא מסוכנת; ואפילו ידעו זאת, או היו חייבים לדעת, אין בכך כדי לפטור את המשיב מאחריותו, שכן היתה מוטלת עליו אחריות מוגברת כשומר שכר. מכל מקום, המערערים לא הסכימו שאם ייגרם נזק לטרקטור כתוצאה מהובלתו כך, יהיה המשיב פטור מאחריות. חופש החוזים אין פירושו שקבלן רשאי להסכים לתנאים רשלניים בהסכם קבלנות. כמו כן, הפר המשיב חובה חקוקה בכך שהוביל את הטרקטור כשמנועו פועל. לדעת המערערים, אין לפרש את הרישא של סעיף 4 לחוק השומרים - "שומר אינו אחראי לאבדן הנכס או לנזקו שנגרמו עקב שימוש רגיל בנכס לפי תנאי השמירה- - -" - כפוטרת את השומר מאחריות אם "תנאי השמירה" עצמם מחייבים התנהגות רשלנית של השומר. לחלופין, טוענים הם כי יש לפרש את האמור בסיפא של סעיף 4 לחוק השומרים - "אולם אין בהוראה כדי להפחית מאחריותו בשל רשלנות" - באופן המאפשר את הפעלת הדוקטרינה של "אשם תורם". המערערים מוסיפים וטוענים כי אפילו רואים את הטרקטור, שמנועו היה רעוע, כטרקטור בעל מום, אין בכך כדי להפחית מאחריותו של המשיב לאור האמור בסיפא של סעיף 4 לחוק השומרים.

המשיב

5.        המשיב טוען כי נאלץ להסכים לדרישתם של המערערים להוביל את הטרקטור כאשר מנועו פועל, משום שזה היה תנאי לביצוע ההובלה. לדבריו דרש שהמערער מס' 2 ילווה את ההובלה והבהיר כי אם יתממש הסיכון, תוטל האחריות עליו. לפיכך אין בהסכמתו משום רשלנות. כמו כן רשאים צדדים לחוזה להתנות על האחריות שנקבעה בחוק חוזה קבלנות ובחוק השומרים. האחריות המוטלת מכח דיני השמירה כפופה לעקרון חופש החוזים, ויש לכבד את רצונם של המתקשרים בחוזה. לדעת המשיב, קיבלו המערערים על עצמם את הסיכון הכרוך בהובלה כזאת, ואחרי שהתממש הסיכון, אין לאפשר להם לחזור בהם מהסכמתם ומתנאי החוזה. המשיב מוסיף וטוען כי אפילו ייקבע שיש לחלק את האחריות בין בעלי הדין, "הרי שיש לקבוע שאשמתם של המערערים, כמי ש'הכתיבו' את תנאי ההתקשרות, הינה בשיעור של 100%". כמו כן יש להתעלם מהשגותיהם של המערערים על ממצאים שבעובדה שקבע בית משפט השלום בפסק דינו, לרבות הממצא כי הנזק נגרם עקב הובלתו של הטרקטור כאשר מנועו פועל ולא עקב מום שהיה בטרקטור. כך יש להתעלם גם מטענות נוספות -  שהועלו לראשונה בערעור - כמו הטענה בדבר הידענות והמיומנות של המשיב בהשוואה למערערים; וכן הטענה בדבר הפרת חובה חקוקה, שדינה להימחק גם לגופה, מן הטעם שמקורה בדין שלא צוין בפירוש.

דיון

הדין

כללי